חשיפה בצילום

הקדמה

החיישנים הקיימים כיום רגישים מאוד לאור . ניתן להבין את הרגישות שלהם לאור בעזרת הדוגמא הבאה .נניח שהחשיפה הנכונה למצב תאורה נתון ניתנת להשגה על ידי כיוון מהירות התריס ל – 1:1000 של שנייה וצמצם f\8   . אם הטעות נכוון את מהירות התריס ל –  500 : 1 של שנייה . החשיפה כבר תהיה פי 2  ממה שצריך כלומר תהיה טעות של 100% בכמות האור שאמורה להגיע לחיישן . במאמר זה נסביר בקצרה את הגורמים השונים המשפיעים על החשיפה .

הגדרה

חשיפה היא הספק האור שמגיע לחיישן . הספק = זמן X כמות .

הגורמים המשפיעים על החשיפה

1 . צמצם : הצמצם הוא מעיין דיאפרגמה המותקנת בתוך העדשה . ככל שהצמצם סגור עובר דרכו פחות      אור . ככל שהוא יותר פתוח עובר דרכו יותר אור . דוגמא מספרית : ככל שהמספרים של הצמצם קטנים     יותר למשל , 2.8 | 4 | 5.6 הם מסמלים צמצם פתוח . ככל שהמספרים של הצמצם גדולים יותר למשל ,     11 | 16 | 22 | 32 . הצמצם סגור יותר ועובר דרכו פחות אור . בעזרת פתיחה או סגירה של הצמצם
    אנו יכולים לקבוע את כמות האור שעוברת דרכו אל החיישן .
2 . מהירות תריס : תריס הוא מעיין וילון שמתקן במצלמה במישור קרוב למישור הסרט . התריס קובע
     כמה זמן יעבור האור אל החיישן . כלומר , אם התריס פתוח הרבה זמן יעבור הרבה אור , ולהיפך .
    גם התריס מאופין על ידי מספרים במצלמה . המספרים הקטנים למשל , 1 | 2 | 4 | 8 . מסמלים זמני
    חשיפה ארוכים . המספרים הגדולים 1000 | 2000 | 4000 . מסמלים זמני חשיפה קצרים מאוד .

מכאן ניתן להסיק על סמך הגדרת החשיפה שהמכפלה . צמצם X זמן . היא זאת שקובעת את החשיפה
בצילום . הצמצם ומהירות התריס הם שני הגורמים העיקריים המשפיעים על החשיפה . השילוב בינהם הוא זה שקובע את החשיפה . יש גורם נוסף שי להביאו בחשבון .

3 . רגישות החיישן : ככל שהחיישן מכוון לרגישות גבוהה יותר  כך זמני החשיפה מתקצרים . ולהיפך ככל
    שהחיישן מכוון לרגישות נמוכה יותר כך זמני החשיפה מתארכים . ככל שהמספרים קטנים יותר
    הרגישות נמוכה ולהיפך .

אם נתאר את החשיפה בצורה סכמתית . ניתן לומר. נניח שעל ציר X נשים זמני חשיפה ועל ציר Y נשים צמצמים . נקבל רשת של קוים המתארים ערכי חשיפה המורכבים בכל נקודה מקואורדינאטות [X ,Y ] .
אם נוסיף את ציר Z ועליו נשים את  ערכי הרגישות של החיישן נקבל . גרף תלת מימדי שמתאר היטב את ערכי החשיפה עבור כל מצב תאורה נתון . בעצם גרף תלת מימדי כזה יושב בתוך ה – CPU של המצלמה וכך מתאפשרים מצבי חשיפה אוטומטיים שונים . המצלמה בוחרת כל פעם חלק אחר בגרף שהוא רלוונטי עבור מצב תאורה נתון .