קומפוזיציה 2 - חתכים

במאמר הקודם . קומפוזיציה 1 ,הדן בנושא הפורמט , קבענו  את צורת הפריים במונחים של היחס בין אורך  לרוחב . יחס שמספק לי מושג ראשוני על בניית הקומפוזיציה . כלומר, אם למשל אני בוחר להשתמש בפורמט שהוא מלבני , יש לו כיוון של עצמו . יש הבדל אם הוא "שוכב" או "עומד" . לסיבוב של המצלמה יש משמעות . אם אני בוחר פורמט שהוא ריבוע . זה פורמט שאני נוהג לכנותו "פורמט אדיש" , מפני שלפורמט עצמו אין שום משמעות של כיוונים . לא משנה שוכב או עומד . פורמט כזה מדגיש לכאורה את הקומפוזיציה שבתוך הפריים שמוגדרת ע"י אמצעים שאינם קשורים לפורמט עצמו . נדון בהם במאמרים הבאים . 

במאמר הזה נדון במונח "חתך" . כדי להמחיש את המונח של חתך ואת חשיבותו חשוב להכיר קודם את צורתו של שדה הראייה שלנו . לצורת שדה הראייה אין קשר  לאף אחד מהפורמטים שהצגתי במאמר הקודם . לכן נדרש מאמץ מסוים בכדי לתרגם בדמיון את צורת הפריים מתוך שדה הראייה . כמו כן חשוב לזכור שבנוסף לצורה של שדה הראייה יש גורמים נוספים שמשפיעים על ההתרשמות שלנו ממה שאנו רואים . 

1 . תנועת העין 
2 . אוירה , מצב רוח , ריחות , רגשות 
3 . התייחסות העין לאור וצל 
 
אך תחילה שדה הראיה

 
























זהו תרשים סכמתי בלבד של שדה הראיה האנושי והוא לצורך המחשה של ההבדל בינו לבין פורמט של מצלמה . ניקח לדוגמא את הפורמט הריבועי ונבדוק אותו בהשוואה
לשדה הראיה .

לעומת זאת נבדוק פורמט אחר , פורמט פנורמי 6/17 ביחס לשדה הראייה , יש הבדל . זה שונה בתכלית

ניתן לראות את היחס השונה בין הפורמטים לבין שדה הראייה . כעת נחזור לגורמים הנוספים שמשפיעים על הראייה .
א . תנועת העין : תנועת העין שהיא בעצם תנועה של כל שדה הראייה גורמת לכך שאנו רואים את כל מה שחולף לנגד עיננו בצורה של סרט שמתחבר במוח . יש קושי לעיתים להבין את השוני בין הסרט שאנו רואים לבין פריים אחד בודד שאנו רוצים לצלם .
ב . בנוסף לכך שתנועת העין הופכת את הכל לסרט שמתחבר במוח , יש אוירה שמשפיעה עלי כצלם , יש לי רגשות לגבי מה שאני רואה , יש ריחות וצלילים שהמצלמה לא מתרגמת אותם . כל אלה אינם באים לידי ביטוי כחלק מהצילום אלה אם כן אני יודע איך לתרגם אותם לאמצעים צילומיים ולהכניס אותם לפריים .
ג . התייחסות העין לאור וצל שונה מזו של חיישן המצלמה . כצלם עלי להביא זאת בחשבון כאשר אני מתכנן את החשיפה .

כעת אני חוזר לחתך . החתך בעצם הוא השיקול שלי איך אני מכניס את הפורמט לשדה הראייה וחותך מתוכו את מה שאני רוצה כצילום . דרך טובה לתרגל את הראייה הצילומית היא ליצור מסגרת קרטון , כמו מסגרת של שקופית , שתואמת את הפורמט של המצלמה בה אני משתמש . במסגרת זו ניתן להשתמש גם עבור עדשת זום וגם עבור עדשות בעלות אורך מוקד קבוע . אם אני משתמש בעדשת זום . כאשר המסגרתת קרובה לעין זאת הזוית הרחבה וכאשר המסגרת רחוקה מהעין זאת הזוית הצרה , הטלסקופית . בעזרת אמצעי זה אני יכול להתרגל לראות דרך פריים שהוא התואם את הפורמט שלי וכך להחליט על החתך הרצוי לי . כעבור חודש בערך של שימוש רצוף באמצעי זה . הפריים הזה הופך להיות אמצעי שאני יכול להשתמש בו בדימיון שלי מבלי להחזיק אותו מולי . וכך אני יכול לדמיין חתכים שונים עד שאני מוצא את הרצוי לי .

לסיכום , הפורמט והחתך הם שני שיקולים ראשוניים וחשובים בהבנת הקומפוזיציה . כדאי לתרגל אותם עד שהם הופכים לטבע שני שלי כצלם . תירגול זה מאפשר לי לדעת איך אני בוחר מתוך שדה הראייה שלי את הפריים הרצוי ואת ההתייחסות לפורמט , שוכב , עומד , אדיש , זוית רחבה , זוית צרה וכדומה .